הפרעות אכילה מתחלקות לספקטרום רחב של הגדרות, בהתאם לחומרת ההפרעה. אמנם רובן נכנסות לגדר “חולה שיש בו סכנה”, מאחר והסיכון גבוה וישנו חשש ממשי לחייו של החולה, בפער משמעותי ביחס לרוב ההפרעות הנפשיות.
נוסף לכך, ההעמדה הרפואית היא שיש להימנע מכל השפעה שעלולה להשיב את החולה לדפוסי ההפרעה, מחשש שאפילו חזרה קלה לאותם דפוסים עשויה להשפיע באופן עמוק על כל תהליך הריפוי והאיזון.
לכן, לפני הכל יש לברר היטב את מצבו של החולה לפרטיו- כולל השלב בו הוא נמצא בתהליך ההתמודדות והטיפול. כמו כן- מן הראוי (ולעתים הכרחי ממש) לעמוד בקשר עם הגורם המטפל המלווה את החולה.
ייתכן, ולא תהיה ברירה אלא להימנע לחלוטין מאכילת מצה, לאור הסיבות הנ”ל.
אמנם, אם התנאים אינם שוללים לחלוטין אפשרות של אכילת מצה (בנידון הספציפי מדובר באדם שלא אכל פחמימות במשך כמעט שנתיים), הרי שניתן להציע להסתמך על הדעה המובאת באחרונים (מופיע בספרו של הרב יוני בפרק העוסק בהלכות פסח), לפיה ניתן להחשיב בדיעבד גודל זית של ימינו לשיעור כזית.
ניתן להציע להשתמש בעצה זו עבור כזית מצה דאורייתא, ולפי היכולת אף לכזית אפיקומן.
ניתן להציע לפורר או למוסס כזית זו ו\או לאוכלו לאט במשך מספר דקות.